מסורבות גט

במקרה בהם אחד הצדדים (ללא אבחנה האם מדובר בגבר או באישה) חפץ לסיים את קשר הנישואין והאחר מתנגד לכך הוא יקרא סרבן גט.

כאשר בית הדין הרבני קובע, כי על בני הזוג להתגרש זה מזה, ואחד הצדדים מונע את ביצוע סידור הגט, הוא יחשב כסרבן גט.

בסרבנותו להתגרש שולל למעשה בן הזוג הסרבן מן האחר את חירותו לבחור שלא להמשיך בחיי הנישואין ומונע ממנו את האפשרות להתחיל בפרק חדש בחייו. בן הזוג החפץ בגירושין, הופך עגון, וזכותו לאושר וחירות נפגעת.

סרבנות הגט היא אף הפרה בוטה של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו והיא מפרה את זכותו הבסיסית של אדם לחיות בכבוד, פוגעת בזכותו לאוטונומיה ועצמאות ומונעת ממנו את הזכות לבן זוג חדש וכפועל יוצא אף מונעת הקמת משפחה.

אירגוני הנשים הפועלים למען נשים מסורבות גט מתעקשים על כך שהגדרת בית הדין הרבני הינה מצומצמת. לגישתם, מסורבת גט היא כל אישה שנתקלת בסירוב מתמשך של בן זוגה למתן גט, או בניסיון לסחוט ממנה ויתורים שונים בנוגע למשמורת ילדים, מזונות ילדים או חלוקת רכוש.

כאשר הליכי גירושין בין בני זוג נמשכים זמן רב מהרגיל בשל סירובו של אחד מבני הזוג לגירושין, יכול בית הדין הרבני לפסוק על כפיית גט. אז יוכל בית הדין להוציא צו מאסר כנגד הסרבן.

פסקי דין הקובעים מתן גט בכפייה מאפשרים הפעלת אמצעיים דרסטיים ביותר כנגד סרבן הגט, כגון הטלת סנקציות שונות כדוגמת צו עיכוב יציאה מן הארץ, צו עיכוב הנפקת דרכון, החזקה בדרכון או הארכת תוקפו של דרכון, צו איסור על קבלת או החזקת רישיון נהיגה, צו האוסר לפתוח או להחזיק חשבון בנק או למשוך שיקים מחשבון בנק ועוד, וזאת במטרה להביא לקיום פסק הדין ומתן הגט המיוחל. 

מסורב גט, בין אם מדובר בגבר ובין אם באישה, יכול להגיש תביעה נזיקית לפיצוי כספי בגין הנזק והסבל שנגרמו לו בשל העיכוב למתן גט.